לשיחות הווידאו שנהפכו לנוהל עבודה קבוע בארגונים יש לא מעט חסרונות: התשת המוח, יצירת הפרעה תקשורתית ופגיעה בבריאות בשל ישיבת יתר  ההמלצה: לחזור לשיחות טלפון – ועדיף בהליכה

מעדיפים הודעות על שיחות

כידוע, צעירים מעדיפים הודעות טקסט, ושיחת טלפון ארכאית הפכה למטלה עבור דור ה-Y וה-Z (אלה שנולדו החל בשנות ה-80 ובסוף שנות ה-90). בשלב שני ביקשו מהם החוקרים להתגבר על המכשול התדמיתי, ולדבר אחד עם השני. הדיווחים היו שהקשר ההדדי שנוצר היה הרבה יותר טוב, הן ברמת ההבנה והן ברמת ההקשבה. בשלב שלישי הוסיפו את הווידיאו, אז התגלה שהוא כלל לא הוסיף לתחושת החיבור הבינאישי. די היה בקול כדי לחזק את הקשר, ולא נדרש מראה עיניים.

"המוח שלנו עושה ניסיונות בלתי-פוסקים לפענח מה אומרים או חושבים כל אלה שמולנו בשיחת הווידאו. זה תהליך מתיש ומתסכל שנועד לכישלון"

"הזום נהפך לברירת מחדל משתי סיבות", אומרת מלי אלקובי, יועצת לארגונים ומומחית לעבודה מרחוק:
"הניסיון להגדיל את תחושת המחוברות וה'ביחדנס' כחלופה לפגישות פיזיות, והצורך בהרחבת תחושת השליטה בשל חוסר השליטה שיוצר הניהול מרחוק. מדובר בשתי מטרות ראויות, אלא שכל המחקרים מראים שהווידאו לא עוזר להשיג אותן. לא פעם הוא יוצר נזק מיותר".

"בתקשורת בין בני אדם אנחנו מחפשים אוטומטית את הרמזים הלא-מילוליים ששולחים בני שיחנו", אומרת אלקובי, "מבלי להיות מודעים לכך, אנחנו מחפשים את שפת הגוף. כך נוצר מצב שכשאנחנו יושבים מול מסך שעליו מופיעים הרבה אנשים, המוח שלנו עושה ניסיונות בלתי-פוסקים לפענח מה אומרים או חושבים כל אלה שמולנו. מדובר בתהליך מתיש ומתסכל שנועד לכישלון. הרי אנחנו לא באמת רואים את שפת הגוף או מסתכלים בלבן של העיניים לאף אחד".

אם נוסיף על הפעולה הבלתי-רצונית הזו את העובדה שבאין קשר עין לא משתחרר אוקסיטוצין, אותו הורמון שמייצר אמון ואמפתיה כלפי אחרים, נבין מדוע מסתיימות לא מעט שיחות בתחושת חמיצות. "המוח שלנו זקוק לאותן הפוגות קטנות ונעימות שלא קיימות בשיחות וידאו. כמעט אין צחוק משותף או שיחה רבת משתתפים. דיון קבוצתי הופך לשיחה מונולוגית. כשאנחנו במצב הזה כל יום כל היום, אנחנו הרבה יותר עייפים, לכן פחות קשובים או יצירתיים", מסבירה אלקובי.

אחד האתגרים הבלתי-צפויים בשיחות וידאו מרובות הוא המפגש עם עצמך. "בבת אחת הגענו למצב שבלתי-אפשרי לא להסתכל על עצמנו ולא כולם אוהבים את מה שהם רואים", מזכירה אלקובי, "חשוב לזכור שלראות את עצמנו בווידאו זו חוויה שונה מאוד מלראות את עצמנו במראה. במקביל, אולי כדי לשפר את התמונה, אנחנו מתעסקים בתאורה, בזווית המצלמה ברקע, והכל בא על חשבון הקשבה. יחד עם המראה שניבט מהמסך כל היום, מתפתחת גם ביקורת עצמית מתסכלת. באופן הזה, כלי שאמור היה לסייע לנו, הופך את יום העבודה לקשה. האפקטיביות נפגעת, הקשב יורד, היכולת להיות מרוכזים ויצירתיים פוחתת".

"לראות את עצמנו בווידאו זו חוויה שונה מלראות עצמנו במראה. כדי לשפר את התמונה אנו מתעסקים בתאורה, בזווית המצלמה – והכל על חשבון הקשבה"

במטרה להימנע מאותם נזקים שעלולות שיחות הווידאו ליצור, רצוי אם כך, לשוב לשיחות הטלפון, רצוי באחד על אחד או אם אין ברירה – שיחת ועידה. המלצה נוספת היא לערוך את שיחות הטלפון בהליכה, מה שלא מתאפשר בזום וכבר הוכח כממריץ, ומעלה רמות אנרגיה ויצירתיות.

כדי להימנע מישיבת יתר כדאי להקים גם בבית עמדת עבודה בעמידה. אם אין ברירה אלא לבצע שיחת זום – כדאי שלא ישתתפו בה יותר משלושה אנשים, ולהימנע "מהקטסטרופה הנקראת גלריה. אם אין ברירה ונדרשים הרבה אנשים לפגישה, יש לבחור אותם בקפידה (כדאי לזכור שגם פנים אל פנים, שיחות מרובות משתתפים לא תמיד אפקטיביות), והשיחה צריכה להיות קצרה מאוד, 30-20 דקות גג", אומרת אלקובי.

המלצה נוספת היא לבקש מהדובר בלבד לפתוח את הווידאו כשכל השאר מקשיבים, ללא מצלמה. "מדובר בנוהל הפוך בדיוק למקובל בימים אלה, כשמנהלים בטוחים שאם העובדים פותחים מצלמות הם גם נוכחים בשיחה. כדאי לזכור שכשסוגרים מצלמה, המשתתפים משתחררים מהצורך להסתכל על אחרים או על עצמם, ויכולים להתרכז בהקשבה. סגירת המצלמה נותנת אופציה לקום ולזוז, או לעשות עוד משהו תוך כדי הקשבה. כמובן שמי שמרגיש שהוא נוכח יותר בשיחה אם המצלמה שלו פועלת – מוזמן לפתוח אותה".

המלצה נוספת היא להגביל שיחות וידאו לשעתיים בלבד במהלך היום, כדי למנוע את העייפות המתלווה אליהן. בנוסף, כדאי לקבוע ימים שבהם לא נערכות כלל שיחות וידיאו.

בהנחה ששיחת הזום לא באמת מגבירה מחוברות, איך בכל זאת מייצרים קשר בינאישי גם מרחוק?

"מזכירים לעצמנו שתחושת החיבור לארגון מגיעה בזכות קשר בינאישי שכולל התעניינות אותנטית באנשים אחרים. היא מתחילה ונגמרת בהיכרות עם העובדים שלך. כל אלה מחזקים את היחסים, ולא הפלטפורמה הטכנולוגית. שיחת טלפון אישית ונינוחה, בזמן הנוח לעובד, שלא מחייבת קוד לבוש, איפור או ישיבה בעמדה מסוימת, יכולה לעבוד פלאים. במקביל, נדרשת התנהלות מקצועית: היעדים והדד-ליין צריכים להיות ברורים, והעובד צריך לדעת שהמנהל והמנהלת יהיו זמינים לכל שאלה.

"בשורה התחתונה, כדאי לזכור שחברות ישראליות עובדות כבר עשרות שנים מרחוק מול חו"ל, בעיקר בטלפון. ההבניה ההתנהגותית החדשה שיצרה הקורונה, שלפיה אי-אפשר לא לראות אחד את השני, סחפה את כולנו לקיצוניות מיותרת. אפשר ורצוי לחזור לאיזון", אומרת אלקובי.