בכל שנה לקראת חג החנוכה המתח עולה, נרשמת דריכות שיא בקרב מיליוני יהודים, המאפיות מנסות להמציא את עצמן מחדש וקבוצות פייסבוק מתמלאות בשאלות ודיונים וכולם תוהים- לאכול או לאכול סופגנייה: זו השאלה?!

נדמה שככל שיומצאו יותר מילויים (הזויים בחלקם) לבצק המטוגן והריחני כך יותר אנשים יתמלאו ברגשות אשמה על "החטא" הנורא שזה עתה ביצעו והתעוזה שלהם לטעום את אותו פלא שמימי.  עבור לא מעט אנשים, כל חג החנוכה מצטמצם להחלטה לגבי אכילת הסופגנייה, או כמה סופגניות לאכול ובאיזה מילוי, כאילו החלטה זו תקבע את גורל משקלם ובריאותם לכל השנה.

מה יש במאכל החג הזה שמצליח להוציא רבים מאתנו מאיזון? האם היא טעימה יותר ממאכלי חג אחרים? אולי זה דווקא 'השם הרע' שיצא לה שגורם לנו לרצות אותה עוד יותר? או המאפיות הרבות שמשכנעות אותנו לקנות אותה?

אני רוצה להזמין אתכם לחשוב מה גורם לנו לחשוק כל כך במאכל הזה, ואף להסתכל על הסופגנייה כמשל ולבחון את הכמיהה שלנו למאכלים מסוימים.

נתחיל מבראשית: מהי סופגנייה?

סופגנייה היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק. שמה מגיע מהמקורות (משנה ומסכת חלה) שם נזכר מאכל בשם 'סיפגין'. ככל הנראה, השם המוכר 'סופגנייה' הוטבע על ידי דוד ילין בשנת 1896. שורש השם, ס.פ.ג, מתאים מן הסתם למהות המאכל- שכן הבצק סופג הרבה שמן. ואכן, סופגנייה פשוטה יכולה להכיל כ 300-450 קק"ל וכ 20-30% שומן. אין ספק שזהו מאכל בעל ערך תזונתי נמוך ואינו מומלץ לצריכה יומיומית, אך מנגד אינו שונה במידה ניכרת מחטיפים או מאפים דומים שאינם זוכים ליחס כה גרוע ונצרכים על רבים מאתנו. ההסבר המקובל לאכילתה בחנוכה, הוא כזכר לנס פך השמן הקטנטן שהספיק להאיר את מנורת המקדש במשך שמונה ימים.

אל תחשבו על הפיל הכחול

"אל תחשבו על הפיל הכחול", "אל תחשבו על הפיל הכחול"… על מה חשבתם? כנראה על הפיל הכחול. אין מה לעשות, המוח יודע להתמקד בדבר אחד, לרוב בדברים השליליים או האסורים דווקא. ככל שנהפוך את הסופגנייה לאסורה יותר (ממש כמו התפוח של חווה אימנו), כך נרצה אותה יותר. אחת הדרכים החשובות ביותר להתמודד עם חשקים הוא לנרמל אותם, להתייחס למאווים הקולינריים שלנו כמו אל כל מאכל רגיל שאנו אוכלים אותו מדי פעם. אין הכוונה להתעלם מהערכים התזונתיים של הסופגנייה ולצרוך אותה באופן קבוע, אך גם לא לחשוב שסופגנייה אחת (או אפילו שמונה) תשנה את גורלנו ו'תשמין' אותנו.

סלח לי כי חטאתי

תנסו לחשוב כמה פעמים דיברתם על אוכל במושגים של חטאתי, פשעתי, תקעתי או התחזרתי. אנחנו אלופים בהלקאה עצמית על מאכלים שאנו בוחרים לאכול. היחס השלילי לאכילת מאכל עתיר קלוריות הרבה יותר הרסני מהמאכל עצמו. בעצם, מחשבה כמו "איך חטאתי כי אכלתי סופגנייה" תוביל בסופו של דבר לסחרור מחשבתי שיסתיים במסקנה שהרסנו הכל ו' אם כבר-אז כבר' נאכל עוד אחת, או שתיים או עשר. אני מציעה לנסות ולאכול מאכל אהוב תוך מחשבה מעודדת שאנחנו בסדר. השינוי המחשבתי לרוב יעזור לנו לאכול במידה כזו שנהנה מהאכילה ללא נקיפות מצפון או רגשות אשמה. מאחלת לכולנו שסך חטאינו יסתכמו באכילת כמה סופגניות מיותרת.

מי הסופגנייה הכי שווה?

לא די בהתחבטויות שלנו עם עצמנו, נדמה שהמאפיות והמרכולים מכבידים עלינו עוד יותר ומציגות לראווה שלל סופגניות בתצוגה שלא הייתה מביישת את היהלומים היקרים ביותר בעולם. כל שנה הסופגנייה נעשית יפה יותר, משונה יותר וייתכן וגם טעימה יותר (למרות שבעיני הקלאסית עם ריבת התות או סופגניית הלבן מבית סבתא לוקחות את כולן בסיבוב), דבר ש מגביר עוד יותר את התשוקה שלנו. הפער הענק בין ההצגה הראוותנית לבין ההגבלות שאנו מגבילים את עצמנו לרוב נפתר באכילה לא רצויה, תחושת כישלון ואכזבה. הסופגנייה במקרה הזה היא בהחלט דוגמא קטנה לשוק המזון בפרט ולאידיאל היופי בכלל. אז מה עושים עם זה? מנסים להיות קשובים לגוף ולערכים שלנו, לכבד את עצמנו ולהעביר את השליטה והבחירה אלינו. ברגע שנדע לזהות מתי אנו רעבים ומה אנו רוצים לאכול, ייתכן ונוכל לצמצם אכילה ממקור חיצונית, או לגלות כלפיה חמלה.

אז: לאכול או לא לאכול סופגנייה?

תלוי בכם. אם אתם נמנים מאותם אנשים שאוהבים סופגניות אין ספק שאפשר וכדאי ליהנות מאווירת החג ולאכול בהנאה את הסופגניה (או הסופגניות) הטעימות ביותר עבורכם. אם דווקא עוגת שמרים עושה לכם את זה יותר, בהחלט אפשר לבחור בחלופה אחרת כקינוח לארוחת החג. ואם אתם עדיין מהמתלבטים- תמיד אפשר לבחור בפשרת הביניים ולאכול חצי.

בכל מקרה, בין אם בחרתם לאכול ובין אם בחרתם שלא- חשוב לזוכר שאכילה בריאה אינה אומרת לאכול רק מאכלים בריאים. אכילה בריאה משלבת רכיב נהנתני, חברתי ומסורתי, בדיוק כמו אכילת סופגנייה בחג החנוכה. על מנת ליהנות מאכילה בריאה, מציעה לבחור רוב הזמן במאכלים עם ערכים תזונתיים טובים ומדי פעם לשלב את אותם מאכלים ריקים מתוכן תזונתי שעושים לנו טוב בלב. שיהיה חג שמח ומואר, מלא בניסים ונפלאות, וכן גם עוגות וסופגניות.