המלמ"ב ("הממונה על הביטחון במערכת הביטחון"), הוא אגף סודי במשרד הביטחון שמעט יחסית ידוע עליו.
תקציבו מסווג ופעילותו אינה מפורטת בדו"חות שמפרסם משרד הביטחון.
השר לשעבר דן מרידור הגדיר את תפקידו כ"שמירה על הסודות של המדינה בנושאים מאוד מאוד רגישים".
העיסוק המפורסם ביותר שלו, בקווים כלליים, הוא אבטחת המידע הרגיש של משרד הביטחון, התעשיות הביטחוניות ומפעלים ביטחוניים.
תחום פעילות אחר שלו, הנוגע למגזר האזרחי, הוא פחות טריוויאלי מהאחרים, ומוזכר פחות כשמתארים את הארגון.
בשנים האחרונות למדו עמותות ועיתונאים שמלמ"ב שולח לארכיונים ציבוריים ופרטיים בישראל צוותים קטנים שמשימתם היא לעבור על כמויות גדולות של מסמכים ולהורות למנהלי הארכיונים אילו מתוכם ניתן להציג לציבור ואילו מתוכם לנעול בכספת.
דו"ח שחיברה עמותה בנושא, בעקבות מחקר בן שלוש שנים, חילק את המסמכים הציבוריים המעניינים את הארגון לשלוש קטגוריות: תכנית הגרעין הישראלית, אירועי מלחמת העצמאות וגל הפליטים בעקבותיה, ויחסי החוץ של מדינת ישראל.
מפעל הקִטְלוּג והגניזה החל, לפי עדותו, ביוזמתו של יחיאל חורב, שכיהן כראש המלמ"ב במשך יותר מעשרים שנים.
בין מטרות פרויקט זה, לפי חורב, מניעה של פגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל ותסיסה בקרב אוכלוסייתה הערבית.
מעניין לציין שקורה כי המלמ"ב מטיל חיסיון על מסמכים שנים לאחר שכבר נקראו על ידי חוקרים וצוטטו במאמריהם.
לפי חורב, המטרה במקרה זה היא להחליש את טענותיהם של חוקרים העוסקים בנושאים מסוימים, על ידי מניעת האפשרות לאמת את הראיות התומכות בהן.
